נתנאל סמריק, ראיון מיוחד
הצצה לפרק מתוך הספר “ישר ללב” של נתנאל סמריק, מייסד קונטנטו נאו ו-קונטנטו דה סמריק, עם הסיפור מאחורי השאלה האחרונה ששאל את רבין, ראש הממשלה המנוח, דקה לפני הרצח: “האם העצרת הינה יריית פתיחה למערכת הבחירות?”
מה היה הרגע הכי מטלטל בחיים המקצועיים שלך ?
הרגע הכי מטלטל בחיים המקצועיים שלי היה רגע שבכל דרך ניסיתי להתחמק ממנו. הייתי כתב מפלגות צעיר בגלי צה”ל כשהתבקשתי לשדר את עצרת השלום הגדולה בכיכר מלכי ישראל. ניסיתי לעלות על הבמה כדי לראיין את ראש הממשלה יצחק רבין ואת שר החוץ שמעון פרס, חשבתי על הבחירות שיערכו בקרוב ורציתי לנסות לחלץ איזושהי התייחסות, אמירה, סקופ, אך הדרך הייתה חסומה. ביקשתי עזרה מיועצת התקשורת של ראש הממשלה. היא סימנה לאנשי השב”כ לפנות לי דרך. עליתי לבמה. ניסיתי לראיין את ראש הממשלה יצחק רבין, אבל לא הצלחתי. עמדתי עם המיקרופון ביד, והריאיון נקטע פעם אחר פעם, שוב ושוב, בתשובתו לשאלה: “אדוני ראש הממשלה, יצחק רבין, האם הערב זו יריית הפתיחה בדרך למסע הבחירות שלך לראשות הממשלה?” ראש הממשלה ושר החוץ נעמדו להצטרף ל”שיר לשלום” ונצמדתי מאחור אל שניהם. יחיד, רק אני והמיקרופון, הקלטתי אותם שרים עם מירי אלוני. כשהסתיים השיר חזרתי לשאול כמה מהשאלות שנקטעו קודם לכן והפעם ענה ראש הממשלה גם על השאלה החוזרת.
כולם על הבמה היו באופוריה, ואני כבר תכננתי כיצד להשתמש בהקלטת רבין ופרס מזייפים במלוא גרון ובדיאלוג בינינו כדי להכין כתבת צבע נוספת ליום השידורים הבא למחרת. ירדתי מהבמה למטה אל ניידת השידור של גלי צה”ל, הנחתי את האוזניות על הראש והתחלתי לשדר בשידור חי לתוכנית הרדיו “שישבת”. בעודי משדר ומדווח על “שיר לשלום”, נשאתי עיניי מעלה מהניידת וראיתי את כל הכיכר זזה אחוזת תזזית בכיוון לא מוסדר. פתאום רבבות אנשים רצים במהומת אלוהים.
בעודי מקשיב לשידור החי והאזניות לראשי – לא יכולתי לשמוע את היריות. החזרתי את השידור למגיש באולפן, אמרתי לו, “אני חוזר אליך ואעדכן אותך בעוד כמה דקות.” רצתי לתוך ההתקהלות ונגד כיוון ההמון בסמוך למדרגות. כך התחיל ליל השידורים הכי מטורף שאני זוכר. המשכתי עם כל צוות מערכת החדשות של גלי צה”ל, בלב ההתרחשות והגעתי לכניסה לבית החולים איכילוב. איתן הבר, ראש לשכת ראש הממשלה, הלם והודיע על מותו של ראש ממשלה. ואני – מקליט, משדר ומנסה לשמר ולשחזר בזיכרוני את המילים האחרונות שהוקלטו בקלטת שעוד בטייפ מהבמה בכיכר. זו הייתה רק קלטת סלילים פשוטה, לא קובץ, לא דיסק ולא מצלמה משוכללת. והייתי מוטרד גם טכנית: רק שבלהט השידור וההמולה לא נקליט על ההקלטה הנדירה שבקלטת ו”נדרוס” את הריאיון האחרון של ראש הממשלה עם התיעוד היחיד לשניות האחרונות “משיר לשלום”.
באמצע הלילה הגעתי יחד עם כל אנשי מערכת החדשות לאולפן. יחד שמענו את ההקלטה, השיחה בת חצי הדקה ביני ובין רבין ותשובתו לשאלה: “אדוני ראש הממשלה, יצחק רבין, האם הערב זו יריית הפתיחה בדרך למסע הבחירות שלך לראשות הממשלה?” יצחק ענה בקולו הרבּיני העבה: “זאת לא יריית פתיחה”. פאוזה, רבין בולע את הרוק וממשיך בשקט. “זאת עצרת של שלום”. פאוזה. “זאת עצרת של ידידות, זאת עצרת של אחווה…”
איך הגיבו במערכת החדשות להקלטה המצמררת ?
אני זוכר את המגישים מוחים דמעה. אל דסק החדשות שישבנו בו באולפן הגיע מפקד גלי צה”ל משה שלונסקי. בפנים חמורות סבר אמר לי: “אתה יודע שעל דבר כזה אני יכול להכניס אותך לכלא?” “סליחה, מה קרה?”, שאלתי אותו מופתע. “רואה את התמונה פה?” אמר והצביע על התמונה הגדולה מעצרת השלום, זו שהתפרסמה למחרת בכל העיתונים בכל העולם. בתמונה נראים רבין, פרס, מירי אלוני, ומאחוריהם הציצו חצי פנים ויד שאוחזת במיקרופון היחיד על הבמה. הצלמים תפסו גם אותי עומד מאחור, בגרסה שופעת מעט יותר שיער מהיום. “נו,” חייך בעצבות שלונסקי, “איפה הקובייה עם הלוגו של גלי צה”ל שאמורה להיות על המיקרופון?” אמר ונתן לי חיבוק גדול של תמיכה.
כיצד הריאיון האחרון עם רבין המשיך להדריך אותך בחיים המקצועיים שלך?
עשרים ושבע שנים אני עוסק בתקשורת. הקלטת המקורית עם הריאיון האחרון עדיין שמורה בביתי, אבל את היצר לייצר ולשדר רק חדשות מידיות – זנחתי, ומצאתי את המקום הנכון בשבילי. הריאיון החצוף משהו בן חצי-הדקה, הפך תחילה ליצר עיתונאי להביא הישגים, דוגמת הובלת המערכת של אילנה דיין, עובדה, שבה זכיתי לשמש כעורך והצלחנו להניח את ידינו על תיעוד החקירה הראשונה של יגאל עמיר, דקות אחרי המעצר.
במה אתה והצוות שאיתך מתמקדים היום ?
היום ולאורך שנים ארוכות, אני מוציא לאור ספרים, סרטים ומוביל את תהליך השיווק. זאת באמצעות מפגשי עומק של אנשים, כל אדם עם עצמו, עם חייו, השקפת עולמו, רגשותיו ותחושותיו. בהוצאת הספרים שהקמתי עם אשתי אסנת התכנסנו עם צוות מדהים של אנשים כדי להקדיש את כל כולנו לכותבים – ולקוראים ולצופים. בתהליך רגיש, מורכב ומדויק, אנחנו עוזרים להם לגעת בחלומות ולהגשים אותם. להוציא את עצמם לאור, ובכל העולם. הספרים שאתנו הביאו אותי לשווק אותם בירידים בכל העולם, מפרנקפורט עד בייג’ין, מלונדון עד ניו-יורק, ופעם אחר פעם ניגשים אלינו מו”לים וסוכנים ספרותיים, מהללים את הספרים וההוצאה, מביעים עניין ומעת לעת נשלפים חוזים. כך היה גם ביריד הבינלאומי של בייג’ין בו הצגנו בין היתר גם את ספר הילדים שכתבתי בהשראת ילדיי האהובים. ואחרי כל מסע יציאה אל האור, בדפוס או בשיחה טלוויזיונית עם מרואיין, אני עדיין לא מאמין שאדם כמוני מתעסק בתקשורת.
לתהליך מורכב. בסופו – לידה של תוצר אהוב, ותחילתו – באדם המרגיש או החושב. ובתווך – אנחנו בהוצאה, כשבתהליך תקשורתי עמוק ואיכותי קורמים הרעיון והרגש עור וגידים, מילים ותחביר, לספר שמופץ לכולא עלמא, ובדרך מחבר נפשות.
ואין זה משנה אם בעברית או באנגלית, גרמנית או סינית: באמצעות תהליכי שיווק וקידום דיגיטליים חוצב לעצמו הספר את קהילת הקוראים שלו, ועוזר לכל יוצר במסעו המיוחד לממש את דרכו בעולם. וכך יצא שאלפי הספרים שהפצנו, הפקנו ועוד נוציא אל האור, יחד עם הראיונות המשודרים והקמפיינים לפרסום ברשתות החברתיות, במדיה החדשה, בשפה הדיגיטלית של הלידים והקליקים והקהילות הוירטואליות, לצד הספרים המודפסים – כולם נולדו ממיקרופון בודד וסקוּפּיסטי על במת כיכר מלכי ישראל.
