היועץ העסקי קרלוס ששון בסדרת כתבות על הגורמים המכרסמים בכלכלה הקפיטליסטית
השווקים בעולם עוברים תלתלה וסובלים מתנודתיות גדולה. אם עד לסוף 2017 חשבנו שהכול ורוד אז קיבלנו הוכחה שלא כך הדבר, והרבעון הראשון הלם בתשואות המשקיעים. המציאות מורכבת והסביבה הקפיטליסטית בה אנחנו חיים מורכבת עוד יותר, מסביר קרלוס ששון.
ברצוני לפרסם מספר מאמרים ובהם ניתוח גורמים מהותיים המשפיעים באופן שלילי על החיים הכלכליים בימינו.
השבוע היה קשה במיוחד בשוק הסלולר, כניסתה של חברת אקספון לשוק הביאה גל נוסף של הורדות מחירים בענף שידע בחמש השנים האחרונות כבר שניים או שלושה גלים כאלה. התוצאה הייתה שמניות חברות הסלולר הגיעו לשפל חדש.
בישראל רואים את התחרות בשוק התקשורת הסלולארית בשש השנים האחרונות ואת התחרות שנפתחה בשוק הטלוויזיה לפני שנה כמובנת מאליה. זה לא מובן מאליו. למעשה, שווקים עם תחרות עזה כמו שוק הסלולר הישראלי הם היוצא מן הכלל.
כדאי לבדוק מה קרה בארה”ב, הכלכלה הגדולה בעולם. לאחרונה נפתח גל חדש של הורדות מחירים בשוק הסלולר הישראלי שיקבע בעתיד הנראה לעין את מחיר חבילת הסלולר הממוצעת בישראל ברמה של 10–20 דולר בחודש. בד ובד הודיעו בארה״ב חברת הסלולר השלישית (טי־מובייל) והרביעית (ספרינט) על מיזוג.
עוד לפני שהמיזוג הזה יתרחש, שוק הסלולר האמריקאי ריכוזי מאוד: שתי חברות, מחזיקות ביותר מ-65% מהשוק. התוצאה היא שמחירי הסלולר בארה״ב הם מהגבוהים בעולם: החבילה המקובלת באמריקה עולה 50–60 דולר בחודש, פי שלושה מישראל ופי שתיים מרוב מדינות אירופה. לפני שש שנים מנע ממשל אובמה מחברת איי טי אנד טי לרכוש את החברה השלישית בתחום טי- מובייל. ההחלטה הזאת הביאה לתחרות גוברת ושחיקת מחירים אטית. מאידך, סביר להניח שבעידן טראמפ המיזוג בין איי טי אנד טי ו-טי מובייל יאושר.
בעוד שבישראל יש כיום לחצים תחרותיים בסלולר, באינטרנט ובטלוויזיה, בארה״ב התחומים האלה הם קרטלים. ברוב האזורים הגיאוגרפיים במדינה יש חברה אחת או שתיים השולטות בענפים אלה.
היעדרה של תחרות משמעותית בחלק גדול מענפי המשק האמריקאי אינה יוצאת דופן בהכרח. מונופולים, קרטלים וחברות עם כוח שוק המוגנות מפני תחרות, מאפשר להם לקבוע את כללי המשחק, הם דווקא הכלל בקפיטליזם של המאה ה–21.
הרעיון שאנשי העסקים, היזמים והקפיטליסטים הם האויבים הגדולים של הקפיטליזם, כבר נאמר על ידי אדם סמית, אבי הכלכלה הליברלית. בניגוד לרבים מאלה שמצטטים אותו, הוא, ראה באליטות הכלכליות והפוליטיות אויבות הכלכלה החופשית, שעושות יד אחת לרכז בידיהן פריווילגיות מפליגות.
ואולם מול הגלובליזציה והסחר הבינלאומי שהביאו בעבר ללחצים תחרותיים בענפים רבים, קמו ועלו בעשורים האחרונים ענפים רבים שמצאו דרכים חדשות וישנות להגן על עצמם מפני תחרות, והפכו בהדרגה ליותר ויותר דומיננטיים בכלכלה.
הדרך הראשונה, הישנה והבדוקה למנוע תחרות היא באמצעות מיזוגים ורכישות, המגדילים את הריכוזיות ומקלים על החברות לתאם ביניהן מחירים ולהימנע מתחרות. הדרך השנייה שהפכה ליותר ויותר משמעותית היא לקבוע רגולציה שמקשה על מתחרים חדשים להיכנס לענף. הדרך השלישית היא קבלת מונופול ברישיון מהמדינה באמצעות פטנטים והגנה מתחרות למשך עשרות שנים. הדרך הרביעית שהפכה משמעותית מאוד בעשור האחרון היא בניית עסקים עם מודל רשת, שמטבעם נוטים להגיע לשיווי משקל של ״המנצח לוקח הכל״. שלוש או ארבע מחמש החברות הגדולות בעולם כיום הן מהסוג הזה: גוגל, פייסבוק, מיקרוסופט, אמזון ואפל. הסכנות שמציבות החברות האלה הן לא רק לכלכלות, אלא גם לדמוקרטיות, לאור צבירת המידע והשפעתן הדרמטית על זרימת המידע בעולם.
דרך חמישית, המאפיינת בעיקר את ארה״ב, אבל אפשר למצוא אותה גם בישראל, היא מעבר הדרגתי של הבעלות על רוב החברות הגדולות בארה”ב לידי קומץ של חברות ענקיות לניהול נכסים פיננסיים כמו בלקרוק, פידליטי, ואנגארד וסטייט סטריט. בשנתיים האחרונות מתרבים המחקרים בארה״ב שטוענים כי העובדה שקומץ חברות ענק שולטות ברוב תעשיית ניהול הנכסים הפיננסיים — גרמה לכך שהתמריץ של רוב המשקיעים הפיננסים בעולם הוא למנוע תחרות. מחקר שפורסם באחרונה טוען כי יותר מ–80% משווי השוק של המניות בארה״ב משקף רווחים שנשענים על כוח שוק, כלומר תחרות מועטה. המקבילה הישראלית היא הפועלים ולאומי, הדואופול הבנקאי שמממן את רוב החברות הגדולות ואין לו עניין בתחרות במשק.
הקושי האדיר של הדמוקרטיות ברוב העולם לייצר לחצים תחרותיים בחלק גדול מענפי המשק שלהן — מכה בצרכנים, בשכר העובדים, ביזמות ובחופש הכלכלי, והופך את המודל הכלכלי הניאו־קלאסי, שממנו הן שואבות את הלגיטימיות שלהן, ללא רלוונטי. מוכרים לציבור סיפורים על כך ש”כלכלת שוק” תחרותית היא מנוע צמיחה שכולם מרוויחים ממנו, בשעה שרוב ענפי המשק מוגנים מתחרות והחזקים נהפכים חזקים יותר, אך זה גורם בדיוק להיפך הגמור כולל הגדלת אי השוויון הכלכלי והחברתי והכנסת אוכלוסיות נרחבות מתחת למעגל העוני.
